גיטרה קלאסית אקוסטית חשמלית

גיטרה קלאסית

הגיטרה הקלאסית היא כלי מיתר אשר מנגנים עליה באמצעות האצבעות או באמצעות מפרט. הגיטרה הקלאסית עברה גלגולים שונים עד שהגיעה לצורתה הנוכחית, בשנת 1850. כיום היא בדרך כלל משמשת כגיטרה לחובבים, אך גם נהוג לנגן עליה מוזיקה קלאסית של מלחינים שכתבו לגיטרה או יצירות שנכתבו לכלים אחרים ועובדו לגיטרה. הלאוטה הוא כלי שדומה לגיטרה אך כיום הוא אינו נפוץ, נהוג לנגן בעיבוד לגיטרה יצירות שנכתבו במקור ללאוטה. אחד המלחינים שיצירותיו אהובות ביותר על גיטריסטים קלאסיים הוא יוהן סבסטיאן באך, למרות שהוא לא כתב אף יצירה לגיטרה. גיטריסטים מנגנים עבודים לגיטרה של הסוויטות ללאוטה, הסוויטות לצ'לו והסונטות והפרטיטות לכינור של באך, וגם יצירות שנכתבו לכלים אחרים- גם של מלחינים אחרים- אשר עובדו לגיטרה. יצירות שנכתבו במיוחד לגיטרה החלו להיות נפוצות רק בתחילת המאה ה- 19. הפופולריות של הגיטרה עלתה במהירות, ובמאה ה-20 הקונצ'רטו המצליח ביותר - לכל כלי שהוא הקונצ'רטו לגיטרה: הקונצ'רטו דה ארנחואז מאת חואקין רודריגו.


נגנים בולטים במאה ה-20
* פרננדו סור
* פרנסיסקו טארגה
* דיוניסיו אגואדו
* אגוסטין באריוס
* הייטור וילה לובוס
* מאריו קאסטלנובו-טדסקו
* מנואל פונס
* חואקין רודריגו
* פאקו דה לוצ'יה
* איסק אלבניס

גיטרה אקוסטית

גיטרה אקוסטית היא כלי נגינה, פיתוח אמריקאי של הגיטרה הקלאסית.

בעוד שהגיטרה הקלאסית משמשת סגנונות קלאסיים ונגני מוזיקה עממית-קלאסית, הגיטרה האקוסטית משמשת נגנים מודרניים יותר. הגיטרה האקוסטית התפתחה כתוצאה מהדרישה להגברת צלילי הגיטרה בקרב הנגנים, ולכן קופסת העץ הוגדלה פי שניים, והוכנס השימוש במיתרי מתכת כדי לקבל צליל בהיר יותר. צורת הגיטרה השתנתה כליל, במטרה לשרת את הצרכים החדשים. בנוסף פותחו במהלך השנים סוגים שונים של גיטרות אקוסטיות, בניסיון להגביר את צלילי הגיטרה כדי שיוכלו להשמע יחד עם שאר הלהקה ככלי מרכזי, ולא ייבלעו ברקע. כתוצאה מפיתוחים אלה עוצבה הגיטרה החדשה בדרכים חדשות, וכך נוצרו מספר פיתוחים שונים לגיטרות אקוסטיות. כל מותג פיתח גירסה משלו.

מספר גרסאות נפוצות הן "חצי נפח" שבה מגבר והחורים בצורת f, דגם OM בעלות אגן והכתפיים הצרות, "גוף קטן" שנועדו למקומות קטנים או לאנשים קטנים, ה-Dreadnuts הגדולות והמגושמות, והדגם המפורסם שהמציאה חברת גיבסון - ה-GRANDCONCERT בעלות הצורה העגלגלה.

לעתים מאפשרות גיטרות אקוסטיות חיבור למגבר, כך שאפשר להשתמש בהן כמו בגיטרה חשמלית.

גיטרה חשמלית

גיטרה חשמלית היא גיטרה בעלת פיקאפים מגנטיים הממירים את תנודות מיתרי המתכת לזרם חשמלי. את האות המתקבל מן הפיקאפים מזינים לתוך מגבר לשם הגברת הצליל. הגיטרה החשמלית היא הכלי הדומיננטי בבלוז, ברוק ובמטאל, וכן גם אחד הכלים הנפוצים ביותר במוזיקה הקלה.

היסטוריה :
הגיטרה החשמלית המסחרית הראשונה פותחה על ידי אדולף ריקנבייקר Adolph Rickenbacher ויצאה לשוק ב-1931. הגיטרות החשמליות הראשונות היו למעשה גיטרות אקוסטיות (בעלות תיבת תהודה ומיתרי מתכת), אשר להן חוברו "פיקאפים" (מיקרופונים שקולטים את תדירות המיתר באמצעות שדה מגנטי) כאשר הצורך בווליומים גבוהים התעורר. המוזיקה הפופולרית בארצות הברית של אותה תקופה הייתה הביג בנד - אלו היו תזמורות גדולות הכללו סקציות של כלי נשיפה וחטיבת קצב, ולכן ניגנו בווליום גבוה מאוד. הגיטרה החשמלית יכלה להתאים את עצמה לסגנון מוזיקה זה וכך צברה פופולריות. הגיטרות יוצרו על ידי חברות שונות, כמו ריקנבייקר, אודיווקס וגיבסון.

הגיטרה החשמלית המוכרת לנו היום (solid-body - ללא תיבת תהודה), הינה גיטרה חשמלית הבנויה מעץ מלא, יוצרה לראשונה בצורה מסחרית על ידי ליאו פנדר בשנת 1949. הדגם נקרא "איסקוייר", שהייתה גיטרה בעלת פיקאפ יחיד. לאחר מספר שנים, נוסף עוד פיקאפ והשם שונה ל"ברודקאסטר" ולאחר מכן שמו שונה ל"טלקאסטר" מפני ש"גרץ'" החלו לייצר קודם לכן דגם שנקרא "ברודקאסטר" ונוצר בלבול. מספר שנים מאוחר יותר, ב-1954, יצא לאור הדגם סטראטוקסטר (הנקרא בקיצור "סטראט") שזכה להצלחה מסחררת משנות ה-60 ועד ימינו. ב-1952 יצא לשוק דגם גיטרה נוסף, על ידי חברת גיבסון, הנקרא לס פול. גם הלס פול זכתה להצלחה מטאורית.

ה"סטראטוקסטר" וה"לס פול" הן אבות הטיפוס לרוב גיטרות ה"solid body" שמיוצרות מאז. הדגמים הנ"ל מיוצרים עד היום אבל בגלל שינויים בתהליכי הייצור ובבעלות על החברות וכן בשל התיישנות העץ, שמשפרת את הצליל בגיטרות איכותיות, אין אחידות ברמתם של דגמים זהים מתקופות שונות.

קסם והטכניקות בחשמלית

טכניקת הנגינה בגיטרה חשמלית שונה מטכניקת הנגינה בגיטרה קלאסית. בגיטרה חשמלית, בניגוד לגיטרה קלאסית, אין כמעט שימוש באצבעות יד ימין ובציפורניים (מלבד גיטריסטים כמו מארק קנופלר מהדייר סטרייטס. ראה פינגר סטייל). כל התווים מנוגנים בדרך כלל בעזרת מפרט. כמו כן, ישנן תוספות שונות לנגינה, מעין "מיני-טכניקות", אשר מעשירות את הצליל, כגון בנד (bend), טפינג (tapping), חסימה (muting) וכיו"ב (ר' ערך פריטה בגיטרה). טכניקת הנגינה בגיטרה חשמלית פותחה על ידי אומני הבלוז האינסטרומנטאלי בשנות הארבעים והחמישים, והתפתחה לכיוונים שונים הן על ידי גיטריסטים במוזיקת הרוק והמטאל, כאשר גיטריסטים טכניים כמו מייקל אנג'לו באטיו ואינגווי מלמסטין הצליחו לנגן על גיטרה במהירויות גבוהות מאוד, הן במוזיקה הנאו-קלאסית והן במוזיקת הג'אז, כאשר גיטריסטים מושכלים כמו ווס מונטגאמרי פיתחו טכניקות אלתור שונות על גיטרה, כמו Chord melody, נגינה באוקטבות ועוד.


אז כל אחד מתחבר למה שהוא אוהב .

ויש שאלה שחוזרת על עצמה:
"להתחיל קלאסית ואז חשמלית?, או שחשמלית ישר?"

אז בואו אני אסביר לכם.
בעיקרון, בהתחלה העור שלכם הוא עור של "תינוק" באצבעות, לכן אתם מתרגלים אותו במיתרי הפלסטיק והנחושת של הקלאסית כדי שלא תפצעו , אמנם זה די יכאב בהתחלה, מאשר שיחתכו לכם היידים בחשמלית.
ויכול להיות שאתה רוצה לעבור לחשמלית, והתחלתה עם קלאסית, אבל אתה נשארתה בקטע של קלאסית או שאתה בכלל רוצה לעבור לאקוסטית.
זה כבר בחירה שלך.

אני ממליץ , אם עוברים לחשמלית, לא יותר מ-4-6 חודשים להיות בקלאסית.